אני עייף. עייף ומבולבל.
למה?
הסיבות רבות. נראה שבחיים שלי יש הרבה חוסר בטחון וחוסר ודאות. הרבה שאלות, ומעט תשובות, אם לצטט את הקלישאה. זמן רב לא כתבתי, ואולי גם עובדה זו תורמת לבלבולי הנוכחי.

נתחיל בעובדות היבשות, ונראה כמה זמן ייקח עד שאגלוש להרהורים, תהיות, ושאר רטיבויות. אז ככה: אני במכינה קדם צבאית, המכינה ביפו של התנועה ליהדות מתקדמת. יצאנו ל"מסע פתיחה" בשישה בספטמבר, כלומר טיול בן ארבעה ימים, שהתחיל בהר הרצל בירושלים, ושבסיומו עלינו על אוטובוס לביתנו החדש ביפו.
מאז עברו כשלושה שבועות, ועליי עבר הרבה יותר. החוויות במכינה אינטנסיביות, אחת אחת. הן באות זו אחר זו, דחוסות ומרוכזות, והן אינן נפסקות. אם זה עוד דיון מתסכל אודות האופי היהודי/רפורמי של המכינה,שהיא והחברה בה אני חי אחת הן, או אירוע טריוויאלי כביכול שזורק אותי לסחרור של תהיות לגבי עצמי ומקומי בעולם, תמיד יש לי על מה לחשוב. זה לא קל.
לא שאין צדדים חיוביים. נהפוך הוא. המכינה היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בשבע השנים האחרונות. אני חושב. מקווה. בים התסכול והבדידות יש לי גם חברים חדשים, פעילויות מהנות, אחריות מעוררת, ואפילו שיעורים מעניינים, פה ושם.

רגע, תנו לי רגע לנשום. הכתיבה הזאת מעוררת בי הרבה רגשות. סימן שהבאה זו של רגשותיי לידי כתב לא הקדימה לבוא.

אחד הדברים שקיויתי לעשות, אם לא בפוסט הזה, אז בהזדמנות אחרת, הוא לנסח בבירור ובכתב את דעותיי לגבי נושאים שונים העולים שוב ושוב בחיי, במיוחד עכשיו שאני במכינה. בעיקר קיויתי לדבר על נושא הדת כמגדירה חברה, ו... אני אשאיר את זה לאחר כך.

מאורע חשוב כמעט באותה מידה, וחדש אף יותר (לפחות עבורי,) הוא תגלית שגיליתי אמש. כאן אולי מן הראוי שאעבור לכתיבה בשפה האנגלית, אך אין לי חשק. במידת הצורך כך אעשה, אבל ברגע זה העברית תואמת את מצב רוחי היטב.
אם כן: קראתי חדשות אודות סדרת הספרים האהובה עליי בכל הזמנים, סדרת ספרים שהייתה עבורי עולם ומלואו במשך תקופה ארוכה, ומחשבה עליה עדיין מעוררת בי רגשות עזים. כישור הזמן.
The Wheel of Time
החדשות שקראתי הן אולי חדשות ישנות, אבל במקרה הזה עובדה זו רק הופכת אותן למרגשות עוד יותר: בעוד חודש יוצא ספר חדש בסדרה.
מאורע זה אינו מובן מאליו, ולאלו שאינם בקיאים, אסביר כעת: הסופר שכתב את הסידרה, הגה אותה ותכנן אותה, נפטר בשנת 2007, עקב מחלת דם נדירה, לאחר שכתב אחד עשר מתוך שנים עשר ספרים מתוכננים.
למרות המשימה המפלצתית שניצבה לפני הסופר, בייחוד בהתחשב במחלתו הסופנית, הוא התעקש שיסיים את העלילה האדירה בספר אחד, ארוך ככל שיהיה.

לרוע המזל, במקום ספר אחד, הקוראים עתידים לקבל שלושה, אבל בהתחשב הנסיבות אני לא מתלונן. סופר אחר מונה תחת רוברט ג'ורדן, על ידי אישתו ועורכתו, הרייט, והמו"ל: ברנדון סנדרסון. עליו נופלת האחריות להביא לקוראים את סיום הסדרה. את כתיבתו הוא יעשה על בסיס הרשימות והכתבים הרבים שהותיר בעקבותיו הסופר האלמותי, רוברט ג'ורדן, ז"ל, תוך נאמנות לעלילה ולרוח הסיפור והמספר.
רבים הביעו ומביעים חששות לאיכות הספרים, אבל קראתי אתמול פרק מהספר העתיד לראות אור בקרוב, והאזנתי לפרק נוסף היום בבוקר, וההתלהבות שחשתי בזמנו החלה לשוב אליי.

הכתיבה עייפה אותי. ויש עוד כל כך הרבה לכתוב...
בכל מקרה, עליי להוציא את הכלב לטיול. אני מקווה שהאוויר בחוץ יעשה לי טוב.


בתודה לקוראיי העתידיים, בתקווה שאכן יהיו כאלה,

שי.