אז, אם אתם קוראים את זה עכשיו, עמכם הסליחה. לא התכוונתי להעליב. אני מתנצל מקרב לב.
אבל אתם מבינים את הקטע? זה נותן לי חופש, זה מאפשר לבלוג להיות מיועד לבטא אותי, ולאו דווקא לרצות קוראים.
ומה אני עושה עם החופש הזה? על איזה נושאים אני בוחר לדבר, ובאיזו דרך? פרט, נמק והסבר.
מה שאני מנסה להגיד, זה "הנה הקדמה לדבר הבא שאני רוצה להגיד והוא מתקשר איכשהו." אז ככה:
חשבתי על זה, ורוב מה שאני כותב בבלוג שלי זה לא מאורעות שעברתי, אלא מחשבות ורגשות שחשבתי והרגשתי, ברמה ערטילאית גרידא. קרה שתפסתי את עצמי חושב "למה לי לכתוב על מה שקרה לי? זה לא מעניין אותם..."
"לא!" עניתי לעצמי, "זה לא מעניין אותי!"
...
לא מעניין אותי? מה שקרה לי?
משהו כאן לא מסתדר. ואני משער שזה גם לא באמת נכון. אבל ראויה להתייחסות העובדה, שמשהו מונע בעדי לעסוק במה שקורה לי. משהו מונע ממני לחשוב על החיים שלי. לחוות אותם. לחיות אותם, בעצם.
בעיה.
טוב, נראה מה נעשה עם זה.
No comments:
Post a Comment