"אז הנה אני, ערב יום השבת, יושב וכותב בבלוגי החביב.
שאר המכינה יצאה לחגוג את קבלת השבת הנ"ל, אך לא אני. אני, ברוב אבירות וברוח אצילית של הקרבה עצמית, התנדבתי להיוותר מאחור ולסייע בהכנות לארוחת הערב.
יש לי הרבה לכתוב. עברתי משבוע צבא ישירות לצוות סמינר..."
-נכתב בשבוע שעבר, לפני פרק זמן הנדמה כעת כנצח.
והנה שוב אני יושב בהמתנה לארוחת שבת בה מצפים לחברתי, ושוב אין בי שום רצון להשתתף בה. מועדפת עליי בהרבה היא הכתיבה כאן בבלוג, פעולה שנדחתה ונדחתה במשך השבוע האחרון, למרות חשיבותה הבלתי-מבוטלת.
קשה לי להאמין שהחזרה משבוע הצבא אכן קרתה לפני לא יותר משבוע. מעניין שדווקא אותה המתנה לארוחה בולטת בזכרוני, אך שאר השבועיים האחרונים מתערבל בזכרוני באופן מסחרר, אם כי מרוחק.
כעת אני נקרא שוב לחברת אדם, לשעשע את האורחים של אמא שלי. ובכן, אלך. יש לקוות שגם אהנה. אני רק צריך למצוא זמן לכתוב...
תמיד מחפש זמן...
No comments:
Post a Comment