סיפורה של שביתה שבאה בדיוק בזמן הלא נכון

בואו, חברים,

שבו סביב המדורה,

ואספר לכם

את אשר אירע.

היה זה היום,

יום חורף סגריר.

במעילו הצטנף

הגיבור האביר.

לא ידוע שמו,

מארנונה הוא בא,

משימתו היא

לשבור את ליבה.

בלב זה מקננת

תחושה מבשרת רעות,

לפגישה היא הולכת

ומחכה לבאות.

וכעת הם רואים

זה את זו, עיניהם

נפגשות, הבנה

כבר ניצתה ביניהם.

אך לא די בזאת, לא!

ייסורים, סד

מלאכת מחשבת

מלכוד שנוסד

בידי רב אמן

בקטילת רגשות.

העינוי ממושך

השניות הנוקשות

על רצפת שעון החול

נמתחות לכדי נצח

הקורבנות

מייחלים כבר לרצח!

כל רגש נמתח,

עומד כמעט לפקוע,

רגשות אסורים,

עיניים מסרבות לדמוע,

וקול הצרחות לא נשמע, לא נשמע.

וכך שב הגיבור מן המערכה

פצוע ושותת דם,

וגם היא נפצעה אנושות,

אנושית, בת אדם.

לא כך הגיבור,

האביר, ללא חת,

לא יצא ללא רבב,

אך חזר לגמרי מושחת.

שריונו הבוהק

לא הבהיק עוד,

קסדתו האצילית

נקרעה מעל קודקוד.

וחרבו העתיקה

מביסת מאה אויבים,

לא נשברה

בפרשיית אהבים.

כשם שבקעה גולגלות,

כשם ששחטה רבבות,

כשם שקרעה רקמות,

כך גם שברה לבבות.

אך כעת לא עיכלה

נחה לה דומם

היכן שהושלכה

בתחתית האגם.

הגיבור שירד מגדולתו -

ממנו מה עוד נותר?

גדולה קטנה מאוד היתה לו,

וגם זה לא נשאר.

בדד נותר בשיטוטיו,

אות קין מקועקע

על מצחו, כל רואהו

נחרד, מזועזע,

אבל לא.

אל פנים גולגולתו

אות קין נצרב,

בושה וכלימה נחלתו.

ואין מושיע, גיבורנו

תר וחיפש בכל רחבי

הממלכה, ואין

בנמצא מרפא למכאובי

האביר הנפול.

לא חכם, לא ידעוני,

מכשף או מעלה באוב,

עושה ניסים או צועני,

מצא האביר המשוטט.

לא! התקבלה החלטה!

כך נפל הפור,

הם פתחו בשביתה!

וכעת גיבורנו האומלל

עולה על משכבו לבד,

ובחלומו הוא ניצוד

על ידי אביר גיבור ציד.