המון שירים שהצטברו

טוב, חברים, אני מודע למצב ההזנחה אליו נפל הבלוג המסכן שלי, עקב חוסר התחזוקה שגיליתי כלפיו באחרונה. המקום הארור מלא עשבים שותים ו... לא, רק רגע, זה תמיד ככה. הבלוג הזה זקוק נואשות לאיזה ניכוש רציני ממש מהשניה שהוא הוקם. אבל לא נורא, זה חלק מהקטע.

בכל אופן, הנה כמה שירים שכתבתי לאחרונה, מסודרים כרונולוגית (פחות או יותר):

את שני השירים הבאים כתכתי בתל אביב, בסוף שבוע עם חברים, כשכולם הלכו לישון, ורק אני נשארתי וחשבתי.

שירים בחדר חשוך

נודיתי מן החדר החשוך

אבל לא אל האור

רק מחושך אל חושך

כמו היצורים במצולות הים

כמו אדם וחווה

והנחש

כמו המילה

ועוד מילה

שרשרת מילים

עדי לצווארה של בחירת ליבי

לה אעניק

ולמי אספר?

זהו השילוש הקדוש

היא,

אני,

הוא,

שבמהרה מצטמצם לשניים

ואז לאחד

ואז לשיר

 *

  

וברגע שמחקת דבר מה

נותרת ההמתנה

זוהי תחנת הרכבדת השוממה

אשמורת המשוררים

והאותיות המשורטטות בחוסר

קפידה

מהדהדות בחלל מסדרונות ריקים

לו יכולתי לגשת ולגעת

כך נמתח חוט דק

בין היום-יומי

ומה שאיננו

הנכם

גופי אדם ישנים

ואני כותב בחושך

בלי להסתכל

לאן אני הולך

כי אני יודע

כי אני יודע שאני כאן

מוקף גופי אדם חתומים

אבל מוזמנים

אילמות

את השיר הבא כתבתי כשישבתי וחיכיתי לטרמפ מיונתן לחזרה של המקהלה. אני לא באמת זוכר אם זה בא לפני או אחרי השירים האחרים, או מה. לגבי התחריטים הרוניים המשונים, בבקשה לא להיבהל, זאת רק אנגלית:

The Dove

There is an olive branch

Impaling my brain

synapses with blood and pale plumage

inlain

There's a storm coming

heralds the Iron Cock

from his perch atop the weathervane

Here comes the rain

From the crack in my skull

leads a white feather trail

And the blood of that creature

so fair and frail

Which with gentle talons chose

my mind to impale

at the corner of my mouth glisten

scarlet droplets

and feathers pale

and the water comes raining down from above

“it's a flood,” they say,

and I go fetch my boat from the garage

And I pause

at the sight of the empty street

veiled by it's curtain of rain

Thus the waters do rise

Thus does push come to shove

I stock up my boat

Where is my dove?

It has been forty days

forty nights

lonely nights

I hear rumors

from wind and water

And in the fog, lights

Will-O'-The-Wisps

Which some claim are rainbows

Somewhere in the dark

Somewhere there is an ark

Here, on my small fishing boat

no dove alights

A vast, empty horizon

and a damp, foggy chill

undisturbed by all creatures

of lung and of gill

As I lie in my boat

on waters deep, calm and still

I contemplate the dove:

The moment before she alights,

That frozen moment is flight;

Balanced between sky and windowsill;

As is she, so am I,

poised on the verge;

I admit I don't know,

and perhaps never will.

השיר הבא נכתב מתישהו:

*

 

היה הייתי פעם,

עכשיו אני עכשיו

ובמרווח שבין השניים,

רוח פרצים נשב;

ואני, בשמיכה מגדרת

ובמצנפת שמוטה,

זו, את גופי תסתיר,

זו, פרצופי לוטה

מתעטף ומצטנף ומתכרבל

ומתכווץ ומתרחב ומתפתל

אולי מאז ומעולם,

אולי קצת בוש, וקצת נכלם

מפחד כי אזניים יש לכותל

אי-אז למדתי לזהות

את פניי אני במראה

כעת בחוזקה אעצום עיניי

בפחד ובדימוי יראה

וכשמעל עיניי

את כיסוין הסרתי

פנים שבמראה

לא אלה שהכרתי

לא זה האף, לא זה הפה, לא זה המצח!

ומי חשב, אז, כי פניי אינם לנצח?

בעד מסכה, תחוש מוגן

אך מסכה, הן כלל אין כאן

אינך מנצח, אינך גם מנוצח

הנחש עורו משיל,

קונכיה של הסרטן;

צב בשריוני דבק,

ולי, מה לי ניתן?

אפנה לכל כיוון עיניים,

אראה לא כותל, לא אזניים.

דבק אני, במה אדבוק?

מה זאת אשיל מעל עורי?

הלא, גם זה, גם זאת, שניהם,

בשר הם מבשרי:

הן כל אשר גוללתי

אני לעצמי עוללתי

טיב כל דבר מתוך עצמו לצמוח

וזהו מקור היופי והכוח

את השירים הבאים כתבתי בימים האחרונים, מתישהו. כל הימים זהים, בסופו של דבר. ואין חדש תחת השמש. בבקשה:

 *

לסגור את האינטרנט

כמו ברז

ולהפנות עורף לכל השאר

ואז אפשר לשמוע שיר מלא

שיש בו גם את כל השיחות

שאני מנהל

בדיקות אקוסטיקה בחלל

(הדהוד)

שיר מספר תמיד על שיר

מכיוון שהוא התווך

השיר ממלא חללים

לכן הוא הוא עצמו

אבל גם בתוכו

יש חללים

האם מותר לנקוב בשמו

של דבר מופלא?

כן, אבל רק בקול

ולא בשקט הרוטט לאורך המיתרים

המחברים בין המוח והריק

ואותם צריך לנתק ולבתק

חבלי טבור

של אינטרנט

*

Attend softly to the gentle blowing breeze

attune your ear

and you will hear

then, as the gentle gardener

you will sift and siphon

using massive contraptions

of canvas and leather

frames of wood

to bend and break and steer your charge

Valves and tubes as well

steam engines whistling away the

sweat on your tanned brow

your callused hands confidently convulsing

and then it is time for the microchip

and things that come after

All Terra's gargantuity straining to suspend

between devastation and the alternative

the gentle blowing breeze.

 ואת השירים האלה כתבתי ממש עכשיו! יואואואואו! כמה מרגש, כמה קול!

כמו בכל שיר

או הוא הציר

בין הפשלת השרוול ופכירת הפרקים

והמבט הבוהה בתקרת החדר (או בקיר)

או

הוא הציר

תנודות מטוטלת מאזניים, על כל כף

גף, וגו מעיניים כף יסתיר

או

הוא הציר

ואולי

ובין קוביות המשחק המשתחלות בדיוק למקומן

בין חלקי הפאזל

בהם חל עיוות: פה אזור נפיחות

שם הצטמקות מתכרכמת, כיווץ ממאיר

או הוא הציר

מכיוון שטביעת יד האומן בחומר

שינה מעפעפיים תדיר

או הוא הציר

מכיוון שהמטבע הוטל, לא נחת

מתהפך באוויר

או הוא הציר

מכיוון שדק הקו בין הולל לנזיר

כל החיים לפניך

העולם כולו פתוח

ועודך אסיר

והמים גולשים מן הסיר

או

הוא הציר

ואולי

חרזן

לעתים בעדינות

לפעמים בפראיות אכזרית

את אבר מיני אני מחדיר

באנקה וברצון ובהתנגדות ובתיעוב

לתוך השיר

אני מלטף את גופו

את שדיו ושפתיו, ערווה ופות ופין

מה כבר יש לעשות מלבד

מין?

לאכול ולשתות,

לחרבן ולהשתין,

לקום ולאונן

ואז שוב, מין

כמובן שבלהט המזיגה תישכחנה רבות

טהרה עליונה מביאה אביונה...

שבים אל החושים, מומרצים, מותשים

ובראשנו מבזיק זכר ההבנה

ואחרי שגומרים

שואלים "עכשיו מה?”

והתשובה, בלית ברירה:

"אז... שוב?”

כי מה מותר אדם מן הבהמה?

 ובכן. אלה היו חלק מעיסוקיי בזמן האחרון. מתישהו אני אצטרך גם לקחת איזה שיר או שניים ולערוך אותם כמו שצריך, כדי שהם יהיו משהו יותר מגיבוב אסוציאטיבי מתלהם. בהצלחה עם זה, עאלק...