לכל מי שדאג, אחרי הפוסט הקודם, הנה, תראו, אני עוד חי. האמנם?
אין לי גב, וכך, גם לו הייתה לי משענת, להישען לא אוכל. הבלוג הזה אומר הכל, בעצם. למה אני כותב? אני אגיד לכם בדיוק למה אני כותב. אני כותב כי אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה שאנשים יראו מי אני, ויגידו שזה יפה. אבל אין לי את האומץ, או האמצעים, או הרצון, לבקש מאנשים להביט בי. והמעטים שרואים, בכלל לא נותנים דעתם. הם נותרים אדישים, ואני נותר צמא.
ומה הפלא, בעצם? מי אני, מה אני מנסה להראות? שום דבר. אלה אצבעות חלולות שנוקשות על הקלידים. הן עלולות להתפורר בכל רגע. אין בשר ודם מתחת לקליפת החרס של הגולם שהנני. אין רגשות, אין אישיות, אין אנוש.
אני חי חיי שקר. עצם חיי הם שקר. אני לא חי, אני רק מעמיד פנים. ולמה אני בכלל טורח? איזו סיבה יש לי לעשות משהו, בכלל, אי פעם?
אין לי גב, וכך, גם לו הייתה לי משענת, להישען לא אוכל. הבלוג הזה אומר הכל, בעצם. למה אני כותב? אני אגיד לכם בדיוק למה אני כותב. אני כותב כי אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה שאנשים יראו מי אני, ויגידו שזה יפה. אבל אין לי את האומץ, או האמצעים, או הרצון, לבקש מאנשים להביט בי. והמעטים שרואים, בכלל לא נותנים דעתם. הם נותרים אדישים, ואני נותר צמא.
ומה הפלא, בעצם? מי אני, מה אני מנסה להראות? שום דבר. אלה אצבעות חלולות שנוקשות על הקלידים. הן עלולות להתפורר בכל רגע. אין בשר ודם מתחת לקליפת החרס של הגולם שהנני. אין רגשות, אין אישיות, אין אנוש.
אני חי חיי שקר. עצם חיי הם שקר. אני לא חי, אני רק מעמיד פנים. ולמה אני בכלל טורח? איזו סיבה יש לי לעשות משהו, בכלל, אי פעם?
אני רואה. ואני מודה, אני באמת צריך לתת יותר את הדעת. אפשר להושיט לך גב, לפחות לנסות?
ReplyDeleteוחיבוק.
אל תטרח. אם היה מה להגיד, מישהו היה אומר את זה.
ReplyDelete