ידידיי ורבותיי, חוששני שאינני עוד מן השפויים.
אינני יודע כיצד בדיוק קרה הדבר, אך הבה ונבחן מקרוב סוגייה לצורך המחשה, הלקוחה היישר, אורגנית ובלי תוספת חומרים משמרים, מתוך חיי שלי עצמי. כן, כן.
ובכן, שתי עלמות חן מוכרות לי, הבה ואכיר אותן גם לכם:
האחת, יעל שמה, אולי שמעתם דבר מה אודותיה מפי משך חודשים אלה, הייתה עמדי בקשר זוגי שכזה במשך מספר חודשים, ממש עכשיו, לאחרונה. כן, כן. היא נמוכת קומה ובעלת שיער ארוך וחום. הייתי מסוגל לתת פירוט יותר ספציפי, אבל אני בוחר לא לעשות זאת. למעשה, אני יכול לתת תיאור כל כך טוב, שזו בדיוק הסיבה שאני חייב להיזהר, כדי שלא במקרה תראו אותה ברחוב ותזהו אותה, ותדעו עליה כל מיני פרטים אישיים ומביכים. כן, אני בחור כזה, שדואג לאנשים. זה אני. היא גרה בצור הדסה.
לעומתה, חנה (Hannah,) גם היא נמוכת קומה (זה צירוף מקרים חשוד, אני יודע,) לא נאמר שמנמנה, אבל היא פחות מזוותת. אהמ. כן. היא גרה באמריקה, שזה רחוק כמעט כמו צור הדסה.
ובכן, חנה באה לביקור כאן, בארצנו הקטה, הצנועה והגלמודה, כן? וחנה, שגם היא, דרך אגב, הוזכרה כאן בבלוג, עוד בימים שפקדנו שנינו את מסדרונותיה של המכינה. למקרה ואתם לא זוכרים, הנה תקציר: הייתי מאוהב בה. אמרתי לה את זה בסוף, אבל זה היה לקראת סוף השנה, ולא קרה שום דבר. זה היה, אני מניח, תירוץ נוח בשבילה. טוב, נו, היא גם הייתה אחרי מערכת יחסים אחרת, ולא היה לי סיכוי מלכתחילה, אבל שמחתי להגיד לה את זה. טוב, נו, פחות או יותר. שמחה זה לא רגש שאני מצטיין בו, אחרי הכל.
ושוב נחזור ליעל. היסטוריה הרבה יותר עדכנית. לגביה, נשאלת שאלה אמיתית האם אי פעם אהבתי אותה, וניתן לומר די בוודאות שכעת אני לא אוהב אותה. נפרדתי ממנה גם מסיבה זו, וגם מהסיבה שהיא מעבירה עליי את דעתי, דהיינו עושה לי ת'ג'ננה, כלומר עושה אותי משוגע, במילים אחרות. כלומר, ניתן באותה מידה לומר שאני עושה את עצמי משוגע, זו גם לא הפעם הראשונה, מה עם כל תחושות הנחיתות וכל זה.
ובכן, חוששני שמשהו בקשר הזה האחרון, עם יעל, פשוט סגר לי את הקופה לגמרי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, וגרם לי ליפול סופית לממלכת השייכים בסתר לבית ההבראה. כל עולמי חרב עליי, כביכול, אני חי בעולם צללים משונה, שבו כל הדברים מאבדים ממשות, וזה נראה כמו תמונה שמעבירים לשחור לבן ואז מעלים לה לאט לאט את הקונטראסט.
אניווי, דעתי שובשה, יש לי יחס מורכב עם הרעיון של רצונות ורגשות, עם אנשים ומציאות, וגם מחשבות, מה גם שיש חפיפות בין התחומים. זו לא רשימה אקסקלוסיבית, ישנם אמנם דברים נוספים שמהווים עבורי בעיות, ואל לכם לפקפק בכך לרגע, רק חשחבתי שכדאי שתדעו. כאן אנו מגיעים שוב לחנה. היא כאן, בארץ, ממש עכשיו, בעודי כותב מילים אלה. מאוד שמחתי לראות אותה, ואני מאוד שמח להמשיך ולראות אותה בכל הזדמנות. וככל שאני מבלה יותר זמן בחברתה, אני שב ומרגיש את אהבתי אליה צפה ועולה. אלא שחלה תמורה כלשהי בהרגשתי אליה. זו סוג של אהבה סתומה, אהבה מסורסת, או משהו. אפשר לבחור גם לראות את זה כאהבה טהורה ואצילית, אבל השורה התחתונה היא שאני לא ממש שואף להגשמה כלשהי של התחושה הזאת. כמו כן, היא לא ממלאת אותי בהעצרה. אני פשוט... אוהב אותה.
אולי קיבלתי את הדין שלא ניתן להגשים את אהבתי, ואולי אני כל כך מצולק מחוויות העבר שאני מעדיף פשוט לא להתעסק עם זה, לא לצלול שוב לבור הנחשים הזה, לגוב האריות. זה אולי עבד לדניאל, אבל אני, אישית, לא בונה על זה. כך או כך, השורה התחתונה שחתרתי אליה, והנה הנה אנו רואימה מגיחה על קו האופק, היא כזו: נתגלגל מצב, שבו בחיי, מתוחזקים, בה בעת, רגשות עבור שתי נשים בחיי.
אוקיי, טוב, נתחיל בלהבהיר שאני לא בוגד באף אחת כאן. אין לי אפילו במי לבגוד, בשלב הזה. לא במובן הזה, לפחות. זאת אומרת, תמיד אפשר למצוא במי לבגוד, רציתי להגיד אם מתאמצים מספיק, אבל זה אפילו לא דורש מאמץ, זה כל כך קל. איפה הייתי?
אז יש לי את האהובה, שתפקידה בחיי סטרילי משהו, מחד גיסא, ואת ה...שנואה? נגיד כך, לצורך ההפשטה, ונקווה שהיא לא תקרא את זה, שמוסיפה לעצב בעצם קיומה את עולמי, לשלוט מרחוק על חיי מבלי להניד אצבע, ובעצם מבלי לשלוט בשום דבר. היא מושכת אותי אליה עדיין, מייסרת את מחשבותיי, ולא נותנת לי מנוח. אני לא מדבר על משיכה מינית, דרך אגב, רק כדי שיהיה ברור.
זה באמת הרבה בבת אחת. מעניין מה כל זה אומר?
אינני יודע כיצד בדיוק קרה הדבר, אך הבה ונבחן מקרוב סוגייה לצורך המחשה, הלקוחה היישר, אורגנית ובלי תוספת חומרים משמרים, מתוך חיי שלי עצמי. כן, כן.
ובכן, שתי עלמות חן מוכרות לי, הבה ואכיר אותן גם לכם:
האחת, יעל שמה, אולי שמעתם דבר מה אודותיה מפי משך חודשים אלה, הייתה עמדי בקשר זוגי שכזה במשך מספר חודשים, ממש עכשיו, לאחרונה. כן, כן. היא נמוכת קומה ובעלת שיער ארוך וחום. הייתי מסוגל לתת פירוט יותר ספציפי, אבל אני בוחר לא לעשות זאת. למעשה, אני יכול לתת תיאור כל כך טוב, שזו בדיוק הסיבה שאני חייב להיזהר, כדי שלא במקרה תראו אותה ברחוב ותזהו אותה, ותדעו עליה כל מיני פרטים אישיים ומביכים. כן, אני בחור כזה, שדואג לאנשים. זה אני. היא גרה בצור הדסה.
לעומתה, חנה (Hannah,) גם היא נמוכת קומה (זה צירוף מקרים חשוד, אני יודע,) לא נאמר שמנמנה, אבל היא פחות מזוותת. אהמ. כן. היא גרה באמריקה, שזה רחוק כמעט כמו צור הדסה.
ובכן, חנה באה לביקור כאן, בארצנו הקטה, הצנועה והגלמודה, כן? וחנה, שגם היא, דרך אגב, הוזכרה כאן בבלוג, עוד בימים שפקדנו שנינו את מסדרונותיה של המכינה. למקרה ואתם לא זוכרים, הנה תקציר: הייתי מאוהב בה. אמרתי לה את זה בסוף, אבל זה היה לקראת סוף השנה, ולא קרה שום דבר. זה היה, אני מניח, תירוץ נוח בשבילה. טוב, נו, היא גם הייתה אחרי מערכת יחסים אחרת, ולא היה לי סיכוי מלכתחילה, אבל שמחתי להגיד לה את זה. טוב, נו, פחות או יותר. שמחה זה לא רגש שאני מצטיין בו, אחרי הכל.
ושוב נחזור ליעל. היסטוריה הרבה יותר עדכנית. לגביה, נשאלת שאלה אמיתית האם אי פעם אהבתי אותה, וניתן לומר די בוודאות שכעת אני לא אוהב אותה. נפרדתי ממנה גם מסיבה זו, וגם מהסיבה שהיא מעבירה עליי את דעתי, דהיינו עושה לי ת'ג'ננה, כלומר עושה אותי משוגע, במילים אחרות. כלומר, ניתן באותה מידה לומר שאני עושה את עצמי משוגע, זו גם לא הפעם הראשונה, מה עם כל תחושות הנחיתות וכל זה.
ובכן, חוששני שמשהו בקשר הזה האחרון, עם יעל, פשוט סגר לי את הקופה לגמרי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, וגרם לי ליפול סופית לממלכת השייכים בסתר לבית ההבראה. כל עולמי חרב עליי, כביכול, אני חי בעולם צללים משונה, שבו כל הדברים מאבדים ממשות, וזה נראה כמו תמונה שמעבירים לשחור לבן ואז מעלים לה לאט לאט את הקונטראסט.
אניווי, דעתי שובשה, יש לי יחס מורכב עם הרעיון של רצונות ורגשות, עם אנשים ומציאות, וגם מחשבות, מה גם שיש חפיפות בין התחומים. זו לא רשימה אקסקלוסיבית, ישנם אמנם דברים נוספים שמהווים עבורי בעיות, ואל לכם לפקפק בכך לרגע, רק חשחבתי שכדאי שתדעו. כאן אנו מגיעים שוב לחנה. היא כאן, בארץ, ממש עכשיו, בעודי כותב מילים אלה. מאוד שמחתי לראות אותה, ואני מאוד שמח להמשיך ולראות אותה בכל הזדמנות. וככל שאני מבלה יותר זמן בחברתה, אני שב ומרגיש את אהבתי אליה צפה ועולה. אלא שחלה תמורה כלשהי בהרגשתי אליה. זו סוג של אהבה סתומה, אהבה מסורסת, או משהו. אפשר לבחור גם לראות את זה כאהבה טהורה ואצילית, אבל השורה התחתונה היא שאני לא ממש שואף להגשמה כלשהי של התחושה הזאת. כמו כן, היא לא ממלאת אותי בהעצרה. אני פשוט... אוהב אותה.
אולי קיבלתי את הדין שלא ניתן להגשים את אהבתי, ואולי אני כל כך מצולק מחוויות העבר שאני מעדיף פשוט לא להתעסק עם זה, לא לצלול שוב לבור הנחשים הזה, לגוב האריות. זה אולי עבד לדניאל, אבל אני, אישית, לא בונה על זה. כך או כך, השורה התחתונה שחתרתי אליה, והנה הנה אנו רואימה מגיחה על קו האופק, היא כזו: נתגלגל מצב, שבו בחיי, מתוחזקים, בה בעת, רגשות עבור שתי נשים בחיי.
אוקיי, טוב, נתחיל בלהבהיר שאני לא בוגד באף אחת כאן. אין לי אפילו במי לבגוד, בשלב הזה. לא במובן הזה, לפחות. זאת אומרת, תמיד אפשר למצוא במי לבגוד, רציתי להגיד אם מתאמצים מספיק, אבל זה אפילו לא דורש מאמץ, זה כל כך קל. איפה הייתי?
אז יש לי את האהובה, שתפקידה בחיי סטרילי משהו, מחד גיסא, ואת ה...שנואה? נגיד כך, לצורך ההפשטה, ונקווה שהיא לא תקרא את זה, שמוסיפה לעצב בעצם קיומה את עולמי, לשלוט מרחוק על חיי מבלי להניד אצבע, ובעצם מבלי לשלוט בשום דבר. היא מושכת אותי אליה עדיין, מייסרת את מחשבותיי, ולא נותנת לי מנוח. אני לא מדבר על משיכה מינית, דרך אגב, רק כדי שיהיה ברור.
זה באמת הרבה בבת אחת. מעניין מה כל זה אומר?
No comments:
Post a Comment